הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נ' אוחיון שוקי ואח'

פסק דין

1.התובעת טוענת כי רכבה נסע בנתיבו בדרך לבאר שבע, כאשר רכב הנתבעים שנסע בשוליים מימין, ניסה לחזור לנתיב הנסיעה, סטה שמאלה ופגע ברכב התובעת תוך גרימת נזק.

2.הנתבעים טוענים כי רכב התובעת ניסה לעקוף את רכב הנתבעים בדרך לא פנויה, תוך חציית קו לבן רצוף, אולם רכב התובעת סטה ימינה כדי למנוע התנגשות עם כליי רכב שנעו ממולו. מאחר ורכב התובעת נסע במהירות גבוהה ממהירות רכב הנתבעים, התנגש רכב התובעת עם חזיתו, בצד אחורי של מכולה שהיתה על רכב הנתבעים.

הנתבעים גם מכחישים את גובה הנזק הנתבע, בין השאר בטענה שלא צורפו קבלות על גרירה ושכ"ט שמאי.

3.על מנת להכריע במחלוקת שמעתי עדויות שני הנהגים, גם עיינתי בשאר חומר הראיות שהניחו הצדדים בפניי, לרבות הודעות לחברות הביטוח, תמונות נזק לרכב מבוטח התובעת ועוד.

בסופו של יום, לאחר בחינה, שקילה ואיזון של כלל חומר הראיות, גם לאחר עריכת מאזן ההסתברויות, שוכנעתי כי התאונה ארעה בנסיבות הבאות:

רכב הנתבעים נוסע בעליה, בשול הדרך הימני (בכביש דו סטרי בו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון), סוטה לפתע שמאלה לכביש, אינו מבחין ברכב מבוטח התובעת הנוסע בנתיב וחוסם את נתיב נסיעת רכב מבוטח התובעת.

הנהג ברכב מבוטח התובעת בולם אך אינו מספיק לעצור בטרם נוצר מגע בין שני כליי הרכב, כאשר חזית רכב מבוטח התובעת, יותר לצד ימין, פוגעת בחלקו האחורי של רכב הנתבעים, יותר לצד שמאל.

בעקבות המגע נוצר נזק גדול ברכב מבוטח התובעת, באופן שלא איפשר פינוי עצמי של רכב התובעת ממקום התאונה. ברכב הנתבעים נגרם נזק קטן שאיפשר המשך נסיעה ממקום התאונה.

4.הצדדים מחזיקים בגירסאות סותרות בנוגע לנסיבות אירוע התאונה, שכן, בעוד התובעת טוענת לסטיית רכב הנתבעים מן השול הימני, שמאלה, לנתיב נסיעת רכב מבוטחה, טוענים הנתבעים מנגד כי רכב מבוטח התובעת הוא שנסע, בחלקו, במסלול הנגדי, תוך עקיפת רכב הנתבעים, וכשהבחין נהגו בכליי רכב המגיעים מכיוון הנסיעה הנגדי, סטה ימינה על מנת לשוב למסלול הנסיעה ואז פגע ברכב הנתבעים שנסע בדרך, לפניו.

למרות שלכאורה עניין לנו בגירסאות סותרות, הרי שבחינה מדוקדקת של חומר הראיות שהונח בפניי מביאה למסקנה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח גירסתה, ואנמק:

ראשית מצאתי את עדותו של הנהג ברכב מבוטח התובעת, בכללותה, עדות אמינה סדורה ורצופה, ניכר כי העד דבק בעובדות כפי שראה וחווה אותן.

גם ניסיונו של ב"כ הנתבעים לשים בפי עד התובעת גירסה שונה לא צלח. לדוגמא: בפסקה ראשונה של סעיף 10 לסיכומי הנתבעים (עמ' 3 לסיכומים) טוען ב"כ הנתבעים, כי נהג רכב התובעת "העיד "שלקח" שמאלה כדי לעקוף, כשהיה כ – 15 מ' ממשאית הנתבעים". ב"כ הנתבעים מפנה לפרוטוקול בעמ' 5 שורה 19-21. ואולם קריאת עדותו של נהג רכב מבוטח התובעת בכלל ובקטע הרלוונטי בעיקר, מלמדת כי העד עומד על דעתו, ותשובתו כי היה במרחק של 15 מ' מרכב הנתבעים, מתייחסת לנקודת הזמן בה סטה רכב הנתבעים שמאלה, ולא רכב מבוטח התובעת.

כלומר משמעות תשובת עד התובעת היא הפוכה לגמרי מהמשמעות אותה מנסה לתת לה ב"כ הנתבעים.

את סטיית רכב מבוטח התובעת שמאלה ממקם העד בלוח הזמן לאחר סטיית רכב הנתבעים מהשול הימני, וחדירתו לנתיב הנסיעה בכביש, והיא נובעת מסטיה קודמת של רכב הנתבעים, שמאלה.

כל ניסיונות ב"כ הנתבעים להסיט העד מעדותו או לקרוא בעדותו דברים אשר לא נאמרו- לא צלחו.

לעומת עדותו הסדורה והאמינה של הנהג עד התובעת, מצאתי את עדותו של הנהג, עד הנתבעים, סתורה ותמוהה.

ניכר בעד הנתבעים כי מנסה להתאים עדותו ודבריו לגירסה אותה מבקש להציג, בדבר סטיית רכב מבוטח התובעת ימינה, וזאת גם על חשבון אמירת האמת.

אתייחס אך לשתי דוגמאות:

א.לשאלה אם הדרך בה נסע בעת התאונה היתה בעלייה משיב תשובה חיובית (עמ' 10 ש' 25) אך מיד אחר כך משנה דעתו ותוך שמנסה להרחיק עצמו משול הדרך משיב: